גזר דין בתיק ת"פ 45229-03-11

1.         הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, כדלהלן: נאשם 1 - בשמונה עבירות של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - הפקודה), ובעבירת החזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7 (א) ו-(ג) רישא לפקודה; ונאשם 2 - בחמש עבירות של סיוע לייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

            הודאתם של הנאשמים ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, שהגיעו אליו עם המאשימה בעקבות הליך של גישור. על-פי ההסדר, הוגש נגד הנאשמים כתב-אישום מתוקן בשלישית, והם הודו בעובדות שיוחסו להם. במסגרת ההסדר, התחייבה המדינה לעתור בעניינו של נאשם 1 למאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים, למאסר על-תנאי ולחילוט סכום של 100,000 ש"ח מערבויות שהומצאו על-ידו. באשר לנאשם 2, התחייבה המאשימה לעתור למאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים, למאסר על-תנאי ולחילוט סכום של 20,000 ש"ח מהערבויות שבתיק.

2.         להלן עובדות כתב-האישום המתוקן בשלישית, העומדות ביסוד הודאת הנאשמים והרשעתם.

            בסמוך לחודש דצמבר 2010 תכנן נאשם 1 לייבא לישראל סם מסוכן מסוגMDPV (להלן גם - הסם), באמצעות שליחת מעטפות מארצות-הברית לארץ על-ידי חברת FEDEX , כשבתוך כל מעטפה כ-250 גרם של הסם (להלן - המעטפה או המעטפות). ייבוא חלק מן המעטפות נעשה בסיועו של נאשם 2, כפי שיתואר בהמשך. כאן המקום לציין, כי הסם המסוכן מסוגMDPV  נכלל בפקודת הסמים המסוכנים, כסם מסוכן, החל משלהי שנת 2009.

זמן קצר לאחר המתואר בסעיף 1, פנה נאשם 2 לחברו א' ולאחייניתו ע' ולבעלה ש', וביקש מהם לקבל עבורו חבילות מארצות-הברית, והם הסכימו לכך. במקביל, פנה נאשם  1לחברו א' וביקש ממנו מען לשם משלוח חבילות, והאחרון מסר לו, בין-היתר, כתובת של מכולת שבה עבד בעבר.

נאשם 1 ייבא לישראל, באורח עצמאי, סם מסוכן מסוג MDPV, אשר הוטמן במעטפות שנשלחו בשתי הזדמנויות לחברו א' באמצעות חברתFEDEX . ביום 16.2.11 דאג נאשם 1 לייבוא מעטפה שהכילה 283 גרם ברוטו מהסם, וביום 17.2.11 דאג לייבוא מעטפה שהכילה 279 גרם ברוטו מהסם. שתי המעטפות נתפסו ביום 20.2.11 על-ידי רשויות המכס בנמל התעופה בן גוריון.

כמו-כן, ייבא נאשם 1 לישראל, בסיועו של נאשם 2, שתי מעטפות נוספות, שהכילו סם מסוכן מסוג MDPV, אשר נשלחו באמצעות חברתFEDEX  למעונם של ע' ושי. מעטפה אחת הכילה  239.72 גרם מהסם, והשנייה - 241.33 גרם. המעטפות נתפסו על-ידי רשויות המכס בנמל התעופה בן גוריון ביום 23.2.11.

בנוסף, ייבא נאשם 1 לישראל, בסיועו של נאשם 2, מעטפות נוספות, שהכילו סם מסוכן מסוג MDPV, אשר נשלחו באמצעות חברתFEDEX  לכתובתו של א'. שתי מעטפות, שהכילו סם במשקל כולל של 500.50 גרם, הגיעו למעונו של א' ביום 29.12.11, אך אמו של א' סירבה לקבל אותן מידי שליח חברתFEDEX . מעטפה אחת, שהכילה סם במשקל של 250.83 גרם, יובאה לישראל ביום 18.2.11; והשנייה - שהכילה סם במשקל 250.75 גרם יובאה לישראל ביום 24.2.11. שתי המעטפות נתפסו על-ידי  שלטונות המכס בנמל התעופה בן גוריון במועד האחרון.

            נאשם 1 אף החזיק באותה תקופה, בדירה בדרום תל-אביב, ששימשה עבורו כ"מעבדה" להכנת סמים, סם מסוכן מסוג MDPV במשקל כולל של 521 גרם ברוטו.

            במעשים האמורים, ייבא נאשם 1 מארצות-הברית לישראל, בסיועו של נאשם 2, סם מסוכן מסוג MDPV במשקל כולל של כקילו וחצי. נאשם 1 ייבא כמות נוספת של הסם במשקל של כחצי קילו, והחזיק כמות נוספת מסם זה במשקל 521 גרם.

3.         בגדרו של הסדר-הטיעון הוסכם, כי בטיעונים לעונש לא יחרגו הצדדים מעובדות כתב-האישום המתוקן. יחד-עם-זאת, היה מוסכם עליהם, כי לאחר הפשיטה על המעבדה, הורה נאשם 2 לע', שי ולא', שלא לקבל יותר מעטפות; ובכל הנוגע למשמעות הדברים, יהיה כל צד חופשי בטיעוניו. עובדה מוסכמת נוספת הייתה, כי במועדים הרלבנטיים הוגדר  ה-MDPV כסם מסוכן בישראל, על-פי הפקודה, אך לא הוגדר אותה עת כסם מסוכן בארצות-הברית. בנוסף הוסכם, כי הרשעתו של נאשם 2, נסמכה על-יסוד נפשי של עצימת עיניים, בדבר מהות החומר שיובא לישראל.

4.         נאשם 1 הנו בן 33, נשוי ואב לשניים. בילדותו היגר עם משפחתו לארצות-הברית, והתגורר במדינת דרום קרוליינה. עם סיום לימודיו בבית-הספר התיכון, החל לעבוד בעבודות שונות. לדבריו, נעתר לבקשת הוריו ונרשם ללימודי כימיה, אז זמן קצר לאחר מכן פרש מהלימודים ופתח עסק לשיווק בגדים, שאותו ניהל במשך כשבע שנים. לפני כשנתיים הגיע נאשם 1 עם אשתו וילדיו לישראל, בכדי לנסות להשתקע בה. במהלך ביקוריו בישראל, וכן לאחר חזרתו ארצה, נשפט נאשם 1 שלוש פעמים. בשנת 1997 הורשע בעבירות של גניבה, ניסיון לקבל דבר בתחבולה והיזק בזדון לרכוש, ודינו נגזר לתשלום קנס ולחתימה על התחייבות כספית. בשנת 1999 הורשע נאשם 1 בעבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב והונאה בכרטיסי חיוב, ונידון למאסר על-תנאי וקנס. בחודש דצמבר 2010 הורשע נאשם 1 בעבירה של פגיעה בזכויות יוצרים, והוטלו עליו עונשי מאסר על-תנאי וקנס.

בשיחתו עם קצין המבחן ציין נאשם 1, כי התעתד לפתוח בישראל חנות בגדים, אך בתכוף להגעתו ארצה קיבל מחבריו בארצות-הברית, אשר המשיכו בלימודי הכימייה, הצעה לשווק בישראל כימיקלים אשר יוכלו לשמש בתעשיית "סמי הפיצוציות". הוא הסביר, כי מדובר בחומרים שהשפעתם הפסיכואקטיבית אמורה להיות דומה לזו של מריחואנה רפואית, אך לא ידע שהחומר הנדון הוגדר כסם בפקודת הסמים המסוכנים. יחד-עם-זאת, אישר, כי היה ער לכך שמדובר - כלשונו - "בתחום עיסוק מפוקפק". בשיחתו עם קצין המבחן נטל נאשם 1 אחריות על מעשיו והביע חרטה עליהם, ובין השאר תיאר את קשייו ומצוקיותיו במתקן הכליאה מאז מעצרו לפני כשנה.

בתסקיר שירות המבחן צוין, כי נאשם 1 הצליח לתפקד באורח סביר במהלך השנים, למעט ההתנהגויות החריגות אשר בגינן הורשע בעבר; וכי בשיחותיו עם קצין המבחן נטה הוא לטשטש צדדים בעייתים בדפוסי התנהגותו לאורך השנים - אשר באו לידי ביטוי בעבירות קודמות, וכן באירועים הנדונים בתיק זה. שירות המבחן התרשם, כי בבסיס ביצוע העבירות על-ידי נאשם 1 עומד שיבוש בשיקול הדעת, אך לא מצא מקום להתערבות טיפולית.

5.         בפרשת גזר-הדין העידו רעייתו של נאשם 1 וכן דודו. רעייתו של הנאשם ציינה, כי בעלה מתחרט על מעשיו, ומעוניין לחזור בהקדם לתפקוד נורמטיבי; וכן תיארה את המצוקה הקשה של שני ילדיה, אשר לא ראו את אביהם במשך כשנה מאז מעצרו. דודו של נאשם 1, אשר ביקר את הנאשם בבית המעצר במהלך השנה האחרונה, העיד כי התרשם מחרטתו הכנה של נאשם 1, ותיאר אף הוא את מצוקותיו של הנאשם בתקופת מעצרו מחמת הניתוק מרעייתו וילדיו.

6.         נאשם 2 הנו בן 53, גרוש ואב לבת. הוא עובד כנהג מונית ומתגורר בבית אחותו. בהיותו כבן 11 נפצע בפיגוע, שבו איבד שתי אצבעות. הוא סיים שמונה שנות לימוד, ועד לגיוסו לצה"ל עבד בחקלאות וכמדריך חברות רחוב. לאחר שחרורו משירות מלא מצה"ל, עבד כשכיר בחנות בגדים, ובהמשך - בגיל 26 - עזב את הארץ והיגר לארצות-הברית, שם התגורר עד סמוך לפני ביצוע העבירות הנדונות. נאשם 1 התחתן בארצות-הברית, אך התגרש לפני כתשע שנים. הוא עבד במקומות שונים, בין-השאר, אצל נאשם 1 בחנות בגדים. עובר לביצוע העבירות ביקר נאשם 2 מספר פעמים בישראל, על-רקע החרפה במצבה הבריאותי של אמו, אשר נפטרה לפני כשנה, כחודש לאחר הגעתו ארצה. בתקופה זו ביצע את העבירות הנדונות. בשיחתו עם קצין המבחן, הודה נאשם 2 במעשים המיוחסים לו בכתב-האישום, והביע חרטה עליהם. הוא ציין כי סייע לנאשם 1, סיוע שולי; כי לא ידע שמדובר בחומר שאסור לשימוש בישראל; וכי כאשר נודע לו שהפעילות נתונה למעקב המשטרה, הבין שמדובר בעיסוק לא חוקי וחדל מפעילותו. בהמשך, חזר לארצות-הברית כדי לסגור את עסקיו, וכאשר שב לישראל - נעצר.

            שירות המבחן התרשם, כי נאשם 2 התפתה לבצע את העבירות בתקופה שבה היה נתון במשבר - זאת בעקבות פטירת אמו, כשלון עסקיו בארצות-הברית ורצונו לעלות ארצה בעת שהיה חסר מסגרת תעסוקה כלשהי. לאור העובדה, כי מדובר בהרשעתו הראשונה והיחידה של נאשם 2, ולנוכח ההערכה כי הלה מודע לתוצאות החמורות של מעשיו והפיק את הלקח המתאים, המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת עונש מאסר בפועל, אשר ירוצה בעבודות שירות.

7.         באת-כח המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות שביצע נאשם 1, הן העבירות של ייבוא הסם לישראל, והן העבירה של החזקת הסם שלא לצריכה עצמית. בהקשר זה התייחסה לכמות הניכרת של הסם שייבא נאשם 1 לישראל, במשקל של כשני ק"ג, והחזקת סם בכמות נוספת של כ-521 גרם. לדבריה, הסם הנדון הוא ממשפחת הסמים הממריצים, שאמנם אינו מסווג כ"סם קשה" כמו ההירואין, אך גם אינו נתפס כ"סם קל". כן ציינה, כי למרות שהשימוש בחומר זה לא נאסר בתקופה הרלבנטית בארצות-הברית, הרי שמדובר בסם מסוכן לפי פקודת הסמים המסוכנים. היא עתרה להטלת עונש מאסר, בהתאם להסדר הטיעון, קרי - שלוש שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וחילוט ערבויות כספיות בסך 100,000 ש"ח. באשר לנאשם 2, ציינה בא-כח המאשימה, כי היסוד הנפשי, בכל הנוגע למודעות הנאשם למהות החומר, נסמך על עצימת עיניים; ומשכך, וכן על-רקע קשיים ראייתיים בעניינו של נאשם זה, כמו גם העובדה שמדובר במעידתו הפלילית הראשונה והיחידה, הסכימה המאשימה להגביל את עמדתה העונשית לעשרה חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וחילוט התחייבויות בסך 20,000 ש"ח.

8.         ב"כ נאשם 1 לא הקל ראש בחומרת העבירות, אך טען כי מרשו נקלע לביצוע העבירות בתקופה שבה השימוש בסם לא נאסר על-פי חוקי ארצות-הברית, והוא התפתה לבצע את העסקאות הנדונות של ייבוא הסם לישראל. כן ציין, כי נאשם 1 הודה במיוחס לו, הן בחקירה המשטרתית והן בבית-המשפט, והביע צער וחרטה על מעשיו. עוד טען, כי משנתחוור לנאשם 1 שמדובר בסם מסוכן, הורה לנאשם 2 למסור לאנשים שאמורים היו לקבל את המעטפות, שלא לקבלן. בנוסף ציין, כי כל כמות הסמים שנאשם 1 ייבא לארץ, על-פי האמור בכתב-האישום, נתפסה על-ידי הרשויות ולא הופצה ברבים. על-כן גרס הסנגור, כי בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, וכן בנסיבותיו האישיות של נאשם 1, הנתון כיום במצוקה קשה בין כותלי בית המעצר,  ניתן להסתפק במאסר שיחפוף את תקופת המעצר, בצד הטלת מאסר מותנה וחילוט הערבויות.